שלוש הערות קצרות על הרפורמות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים

זוהי הרשומה השלישית שנכתבת בהזמנת אחד התומכים של הבלוג. אם גם את\ה מעוניינ\ת ברשומה בנושא לבחירתך, אשמח לקבל את תמיכתך.

החודש התפרסמו המלצות "הועדה להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים הנפוצים בישראל", או ועדת שטרום. להמלצות הועדה, במידה ויאומצו, תהיה השפעה רבה על שוק שירותי הבנקאות והאשראי בארץ. ברשומה אתייחס לנקודות נבחרות מתוך המלצות הועדה, ומתוך צעד נוסף בדרך להגברת התחרותיות, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. מכיוון שהנושא הוא רחב והרבה נאמר כבר עליו, אני מתמקד רק בשתי נקודות מעניינות שלדעתי לא דנו בהן מספיק.

0.      הערה מקדימה: למה צריך רפורמה?

התפקיד הבסיסי של בנק (מעבר למה שמשותף בינו לבין מזרן או כספת), ובעצם של כל גוף פיננסי אחר, הוא לתווך בין מי שזקוק לכסף\משאבים עכשיו לבין מי שזקוק להם בעתיד, בין לווים ולבין מלווים. מי שלוקח הלוואה מהבנק, מחזיר אותה מאוחר יותר עם ריבית. לווה "מסוכן" יותר, שהבנק מעריך שיש סיכוי גבוה שלא יוכל להחזיר את ההלוואה, יצטרך להחזיר ריבית גבוהה יותר. מי ששם כסף בפיקדון בבנק (בעצם, מלווה כסף) מקבל עליו מאוחר יותר ריבית. מרווח הריביות הוא ההפרש בין הריבית שהבנק לוקח מ-לווים לבין הריביות שהבנק נותן ל-מלווים. המרווח הזה הוא גם מקור להכנסות הבנק, ומממן בין היתר את התשתיות הפיזיות והדיגיטליות שלו, את העסקת עובדיו ואת רווחי בעלי המניות בו.

מקור הכנסה נוסף הינו עמלות. העמלה יכולה לשקף את עלות ביצוע הפעולה עבור הבנק. לדוגמה, אם כדי לשנות את מועד החיוב של כרטיס אשראי בנקאי הייתה נדרשת שעת עבודה אחת של פקיד, היינו מצפים שעלות העמלה תהיה דומה לעלות שעה זו.

ברמה גבוהה של תחרות, כאשר תמיד יכול להיכנס בנק נוסף לשוק ולהציע תנאים אטרקטיביים יותר, היינו מצפים שבנקים יציעו מרווחי ריבית ועמלות נמוכים ככל האפשר, מוגבלים רק על ידי עלויות הבנק והסיכונים. בפועל, לפתיחת בנק בישראל או למתן רשות לגוף חוץ בנקאי להתחרות בבנקים באספקטים מסוימים קיימים חסמים גבוהים, הכוללים הון עצמי גבוה והשקעה גבוהה בתשתיות. התוצאה היא מידה נמוכה של תחרות בחלק מהתחומים (יש תחומים בהם קיימת יותר תחרות, כמו משכנתאות), ומרווחי ריבית ועמלות גבוהים יותר ממה שהיה ניתן לתת.

1.      המגבלות על הבנקים הגדולים ממחישות מדוע רפורמה הייתה דרושה מלכתחילה

ההמלצה המרכזית במסקנות ועדת שטרום היא שהבנקים שמוגדרים "גדולים", הגדרה שכוללת את בנק הפועלים ואת בנק לאומי, ימכרו את מלוא הבעלות שלהם על חברות כרטיסי אשראי (ישראכרט ולאומי קארד, בהתאמה), בתוך שלוש שנים. כך, יוכלו חברות אלה להתחרות בבנקים ולהציע ללקוחות אשראי בתנאים המתחרים באלה של הבנקים. עולה השאלה, מה מונע מחברות האשראי להציע תנאים כאלה כיום?

הדרך הכי טובה להבין את הקשיים ביצירת תחרות שמעורר המצב הקיים היא להביט בהוראות הועדה לגבי תקופת הביניים, מתחילת החוק עד להפרדה עצמה. הועדה מציעה להחיל הוראות שתוכנן ממחיש בצורה טובה למה בכלל נדרשים להפריד את החברות מלכתחילה.

הועדה מציינת שבתקופת הביניים חברות האשראי יהיו רשאיות להציע לכלל הלקוחות, לרבות לקוחות בנק האם, כרטיסי אשראי חוץ בנקאיים, ושהבנק לא יגביל בשום צורה פנייה ללקוחות הכרטיסים הבנקאיים או הצעת מוצרים להם. כפי שהסברתי ברשומה קודמת, אלו בדיוק הדרכים בהן הבנקים מנעו מחברות האשראי שבבעלותן להתחרות בהם. כיום ישנן מגבלות חוזיות על הפניה, וחברות האשראי מוגבלות ביכולתן לפנות ללקוחות בנק האם, ולעיתים גם בנקים נוספים.

2.      בנקים קואופרטיביים וביטוח פיקדונות

נושא שלא נידון במסקנות הועדה באופן ישיר, אבל אמור להיות מוסדר בקרוב בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, הוא נושא אגודות האשראי. הכוונה היא לגופים קטנים שלא תמיד גם מציעים את כל מגוון השירותים שבנק מציע, כמו לדוגמה הגמ"חים החרדיים או היוזמות להקמת בנקים קואופרטיביים – "אופק" ו-"שלנו". אתייחס כאן רק לאחרונים.

בנק קואופרטיבי, על פניו, נראה כמו פתרון טוב לחוסר התחרות בין הבנקים. קבוצת אנשים, כל אחד עם הון עצמי קטן, מתאגדים ביחד ליצירת גוף שממקסם את רווחת חבריו, ובמקרה הזה החברים הם גם הלקוחות. במה שונה במקרה הזה בנק קואופרטיבי מבנק "רגיל"? כמו כל חברה למטרות רווח, מטרתו של בנק הינה להשיא את רווחי החברה. אם הרווחים מגיעים ממרווחי ריבית ומגביית עמלות, הבנק ישאף להציע את מרווחי הריבית והעמלות הגבוהים ביותר שהוא יכול. קואופרטיב מוגדר כגוף שנועד למקסם את רווחת חבריו. במקרה של בנק, למקסם את רווחת חבריו משמעותו להציע את המרווחים והעמלות הנמוכים ביותר שיאפשרו קיום יציב של הבנק.

מה שעצר עד כה בנקים כאלה, היו חסמי כניסה גבוהים. הדרישות מבנק כמו אופק היו הון עצמי של לפחות 75 מיליון שקלים. מכיוון שההון העצמי שאופק מגייס מכל חבר עומד על 3,000 שקלים, הרי שהדרישה היא בעצם לשכנע עשרות אלפי אנשים להצטרף למיזם עוד לפני שהחל את פעולתו. בפועל ראינו שיש רק כ-3,500 איש (אני ביניהם) שהשתכנעו עוד לפני שינוי הדרישות מאופק. מדוע?

אדם עשוי להצטרף לבנק מסיבות אידיאולוגיות, כי הוא מאמין ברעיון הקואופרטיבי, או מסכים לתרום לקידום התחרות (מה שייצר ערך לכל הציבור, לא רק למי שהשקיע בבנק) גם אם לא ירוויח מכך ישירות, או מסיבות יותר פרקטיות – לקבל תשואה כספית טובה על ההשקעה שלו. התשואה על קניית מניה בבנק כזה אינה ישירה ואינה בהכרח בטוחה: במידה והבנק ייפתח ויצליח, בעל המנייה ייהנה מתנאים אטרקטיביים, שבסופו של דבר ערכם יכול להימדד באלפי או בעשרות אלפי שקלים, תלוי בדפוס השימושים שלו. מנגד, לא בטוח אף שהבנק ייפתח, וסביר שקיימות השקעות בטוחות יותר או אטרקטיביות יותר למי שרוצה תשואה מקסימלית. אנשים שגם חשובה להם מספיק תועלת הציבור וגם יש להם 3,000 שקלים להשקיע בכך, כנראה שאין מספיק כדי לעבור את דרישת ההון העצמי.

הנימוק שנתן הרגולטור לדרישת ההון העצמי הוא הסיכון הפוטנציאלי שיש בהכנסת גוף חדש ושונה לשוק. בישראל אין ביטוח פיקדונות ובמקרה של קריסת גוף כזה, אין מי שיחלץ לסייע לאנשים ששמו את חסכונותיהם בבנק. לא בטוח שטענה זו מצדיקה חסם כניסה כל כך גבוה, שכן בנקאות קואופרטיבית קיימת כבר במדינות אחרות ונחשבים יציבים לא פחות מבנקים רגילים, וכן מכיוון שהשירותים שהבנקים הקואופרטיביים החדשים אינם מבקשים לתת את כל קשת השירותים של בנקים מסחריים, כך שלא בטוח שיש צורך להעמיד אותם באותן דרישות.

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים וועדת שטרום יוצרים ביחד אפשרות לפתיחת בנקים קואופרטיביים ללא דרישות כבדות וכאשר קיים ביטוח: הועדה ממליצה להחיל ביטוח פיקדונות, ואילו חוק הפיקוח מתנה את הדרישות בגודל הבנק ובסוג השירותים שהוא מספק, מה שמאפשר לגופים כמו אופק או שלנו להתחיל בהיקף קטן, ולעמוד ביעדים של הון עצמי לצד ההתרחבות שלהם.

חשוב לציין שהמלצות ועדת שטרום כוללת גם הקלה בדרישות להקמת בנקים מסחריים חדשים או לגופים פיננסים קיימים להקים בנקים. גם במקרה זה, הטיעון לדרישות הקודמות היה שיקולי יציבות, וגם במקרה זה ביטוח הפיקדונות נועד להגן על החוסכים מפני סיכונים אפשריים של פתיחת הבנקים.

סיכום

מבנה השוק הנוכחי מאפשר לבנקים להציע מרווחי ריבית גדולים יותר ועמלות גבוהות יותר משהיו מציעים לו הייתה להם תחרות. חסמי כניסה ובעלות ריכוזית מונעים מגופים נוספים להתחרות באופן משמעותי. הפרדת חברות כרטיסי האשראי והסרת המגבלות שמונעות מהן להתחרות בבנקים נותנת מענה לבעיית הריכוזיות. הנמכת תנאי הכניסה לבנקים חדשים ולאגודות אשראי נותנת מענה למחסור בשחקנים חדשים.

***

תודה רבה לתמיר על התמיכה ועל הבחירה בנושא.

הכתיבה בבלוג נעשית ללא תשלום ומצריכה זמן ומאמץ. אם גם אתם\ן נהניתם\ן לקרוא, אשמח לקבל את תמיכתכם\ן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כלכלה, נושאים שתומכים בחרו, רשימות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

השארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s