פריימריז ועיתונות נתונים

החודש התחלתי לכתוב את הרשומה הראשונה שהנושא שלה נבחר על ידי אחד מתומכי הבלוג בפטראון. היא בנושאי דיור, וככל הנראה תתפרסם בפברואר. מיד אחריה אתחיל לעבוד על רשומה נוספת שנבחרה על ידי תומך אחר. כמו כן, החודש עסקתי בליטושים (בתקווה אחרונים) של פרוייקט המחקר עבור מכון אלרוב לחקר הנדל"ן בו אני משתתף, והתחלתי פרויקט נוסף. אעדכן כאן כאשר יהיו פרטים חדשים. בסך הכל, החודש היה מלא וגדוש.

מכיוון שאנחנו ארבעה ימים בלבד לפני אסיפות הבחירות המקדימות (לנשיאות ארצות הברית) באיווה, החלטתי לקחת הפסקה מעיסוק בנושאי כלכלה ומהתמקדות בישראל, ולדון קצת בפוליטיקה אמריקאית. רובכם\ן עוד לא נחשפתם לצד הזה שלי, אבל אני עוקב אחרי הסיקור של הבחירות המקדימות לנשיאות בארצות הברית באותה אדיקות שאנשים רגילים עוקבים לפעמים אחרי משחקי כדורגל. לפיכך יש לי כמה המלצות ותובנות למתעניינים\ות שיאפשרו לכם לעקוב אחרי הפריימריז עם גרגר של מלח.

קודם כל, אני ממליץ למי שרוצה להבין את התהליך בקווים כלליים לקרוא את מורה הנבוכים לבחירות המקדימות בבלוג הפוליטי של טל שניידר. אם במהלך הקריאה כאן תיתקלו במושג שלא הבנתם, אני מציע לקפוץ לשם כדי לברר. אחרי שהבנתם פחות או יותר אחרי מה אתם עוקבים, נשאלת השאלה איך ואיפה כדאי להתעדכן. מי שרוצה רק את עיקרי הדברים שאני כותב פה מוזמן לגלול למטה ל"בקיצור".

קוראים ותיקים, ובמיוחד מי שעוקבים אחרי העמודים של הבלוג בטוויטר ובפייסבוק, מכירים את הביקורת שלי על העיתונות הכלכלית בישראל, שנצמדת לעיתים לאנקדוטות ומתעלמת מנתונים, מפגינה חוסר ידע בהם או מציגה ומפרשת אותם באופן שגוי. התופעה הזו מן הסתם מאפיינת הרבה כלי תקשורת. גם כשעקבתי אחרי הבחירות המקדימות לנשיאות דרך אתרים אמריקאים וישראלים היא ליוותה אותי.

הרבה הדברים שמפריעים לי בדיווח עיתונאי על נושאים שהתעמקתי בהם נובעים מנטייה מאוד אנושית, ולא ייחודית לעיתונאים, להסתמך על אנקדוטות היכן שניתוח מעמיק של נתונים קיימים יביא למסקנות שונות לחלוטין. כפי שאמר פעם אחד מידידי הבלוג בשם אלון, "אסור להשתמש בראיות אנקדוטליות כדי להסיק מסקנות. למשל, פעם השתמשתי בראיה אנקדוטלית ואז התברר שטעיתי בגדול".

לכן שמחתי לגלות בשנים האחרונות שיש סוגה שלמה של עיתונות שלצד העבודה העיתונאית הקלאסית מסתמכת באופן חכם גם על נתונים וניתוחם – עיתונות הנתונים (Data Journalism). ייאמר כמובן ששימוש בנתונים וניתוחם זה לא דבר חדש. מה שחדש זו הנגישות העצומה של מידע ושל הדרכים לעבד אותו, ואני מנחש שגם כניסה לתחום של יותר אנשים עם מיומנות בתחום ה"כמותי". שני אלה מעודדים את צמיחת הסוגה הזו.

האתר החביב עלי ביותר בתחום הוא FiveThirtyEight, שנוסד על ידי העיתונאי והסטטיסטיקאי נייט סילבר. ב-FiveThirtyEight תוכלו למצוא, בנוסף למעקב אחרי סקרים ותחזיות לתוצאות הבחירות המקדימות במדינות השונות, גם טורי פרשנות, שהערך המוסף שלהם הוא, כאמור, הסתמכות על מידע ונתונים.

אני ממליץ שלא להסתפק בטורי הפרשנות בעיתון (ובאתר של העיתון) או בפרשנים של חדשות הערב, אלא לעקוב אחרי אתרים כמו FiveThirtyEight, Vox, ו-The Upshot (האחרון הוא מדור של הניו-יורק טיימס). חלק מהחסרונות של כלי תקשורת קיימים גם בהם (במיוחד כותרות מסוג מלכודת הקליקים), אבל רמת הניתוח והרצינות בהם והיכולת להציג רעיונות מסובכים באופן פשוט הם גבוהים. תוך הסתכנות באנקדוטליות, אני מביא פה שתי תובנות שעיתונות הנתונים סיפקה לי על הבחירות לנשיאות (ופיתו אותי לתת לרשומה כותרת בסגנון של "שתי תובנות על הבחירות באמריקה שלא תרצו להחמיץ!").

קלינטון, סנדרס, וקיצוניים משני הצדדים

דוגמה טובה למקרה בו ההסתמכות על מידע קיים הבדילה לטובה את FiveThirtyEight מפרשנים פוליטיים אחרים היא באופן בו הם סיקרו את הילרי קלינטון בקיץ ובסתיו של 2015. זו הייתה התקופה בה מצד אחד הסנטור ברני סנדרס  נכנס לתודעה, זכה לתמיכה משמעותית והפך למתמודד העיקרי מולה, ומצד שני, שערוריית הדואר האלקטרוני של קלינטון כיכבה באופן קבוע בכותרות. היה נראה שהכל הולך נגדה, וכלי תקשורת רבים מיהרו להספיד אותה. באוקטובר, לאחר העימות הראשון בין מועמדי המפלגה הדמוקרטית, הם עברו מקיצוניות אחת לקיצוניות השנייה, והכתירו אותה מחדש כמועמדת ה"בלתי נמנעת" של הדמוקרטים לנשיאות.

בפועל, הילרי הייתה מועמדת "פייבוריטית" אבל עם בעיות בולטות לפני העימות ונשארה כזו גם אחרי העימות. גם כרגע, ימים ספורים לפני איווה, היא נשארה כזו. FiveThirtyEight היו סקפטיים לגבי ההגזמות ה"קיצוניות משני הצדדים" גם לפני וגם אחרי. מה איפשר להם להיות סקפטיים? הנתונים בשטח. בקיץ וסתיו 2015, היו שתי ראיות בולטות לכך שהילרי ממשיכה להיות פייבוריטית.

ראשית, המידע הקיים על בחירות מקדימות מלמד שבעשורים האחרונים תמיכת האליטות ואנשי המפתח במפלגה מנבאים בצורה טובה את זהות המנצח בהן הרבה יותר טוב מסקרים שנערכים חודשים על גבי חודשים לפני שהבוחר הראשון מצביע, כאשר קלינטון נהנתה ונהנית שם מתמיכה גורפת.

שנית, התמיכה בסנדרס הייתה מרוכזת, ועדיין מרוכזת בקרב מגזר גדול אבל יחיד במפלגה הדמוקרטית – ליברלים (במיבן האמריקאי) לבנים. בקרב מתונים לבנים ובקרב מצביעים לא לבנים, מתונים או ליברלים, התמיכה בו הייתה באותו הזמן נמוכה. בלי לשפר את התמיכה בקרב מצביעים מחוץ למגזר שלו, יש אולי סיכוי טוב לנצח בשתי המדינות הראשונות שמצביעות, כי הן מלאות בליברלים לבנים, אבל יהיה קשה להמשיך. באותו הזמן לא היה נראה שיש שינוי. ייתכן כמובן ייתכן שהישגים טובים במדינות שמצביעות ראשונות יובילו מצביעים שפחות התעניינו בו עד כה לבדוק מה יש לו להציע ולהשתכנע.

לאורך כל סיקור הקמפיינים זה היה ככה. זו כמובן לא רק תולדה של הסתמכות על נתונים, אלא גם של עבודה עיתונאית ראויה ומקצועית, אבל המידע שקיים היום והיכולת להשתמש בו מאפשרת להסתמך על ראיות (במקום על תחושות בטן) בצורה טובה יותר.

לא כל הסקרים שווים

סקרי הפריימריז משקפים הרבה פחות ממה שחושבים: סקרים אף פעם לא משקפים לחלוטין את תמונת המצב הנוכחי או חוזים במאה אחוז את התוצאות, אבל לא כל הסקרים נולדו שווים (מעבר להבדל בין סקרים של מכוני סקרים שונים, באיכות משתנה). יש הבדל גדול בין סקרים ברמה הלאומית לסקרים במדינות

סקרים בקרב מצביעים פוטנציאליים באיווה או בניו המפשייר (שתי המדינות שמצביעות ראשונות ומקבלות את מירב הסיקור והסקרים) מנסים לשקף תהליך בחירות שאכן מתקיים – מתקיימות בחירות ברמת המדינה ופחות או יותר אותה אוכלוסייה ניגשת לעשות בחירה שדומה לשאלת הסקר. סקרים "לאומיים", בהם שואלים מדגם שמגיע מכל רחבי ארצות הברית למי הם היו מצביעים בפריימריז, משקפים תהליך שלעולם אינו מתקיים באמת.

בשום נקודה לא מתקיימות בכל 50 המדינות בו זמנית בחירות מקדימות עם כל המועמדים. בפועל, המדינות מצביעות בתאריכים שונים על פני חמישה חודשים, מה שמוביל לכך שתוצאות במדינות המוקדמות משפיעות על תוצאות במדינה אחריה. בנוסף, חלק מהמועמדים פורשים במהלך התקופה הזו והמנצח הברור מוכרע בדרך כלל הרבה לפני סופה, מה שיוצר הרבה הצבעות "לפרוטוקול". הסקרים הלאומיים גם מגיעים פחות למי שמגיע להצביע בפועל.

גם בסקרים במדינות, רוב המצביעים בפריימריז מתחילים באמת "לשים לב" למה שקורה לכל היותר חודשיים-שלושה לפני ההצבעה הראשונה באיווה. בנוסף, חלק גדול מן המצביעים מקבל החלטה למי להצביע רק בימים והשבועות האחרונים לפני ההצבעה, מה שגרם להפתעות מספר פעמים בעבר. כל זה הופך את הפריימריז לקשים מאוד לחיזוי, במיוחד כשרחוקים מההצבעה הראשונה.

זאת, בניגוד לבחירות לנשיאות. בבחירות לנשיאות הבחירה מושפעת מאוד מגורמים שקל יותר לכמת כמו הזהות המפלגתית של הבוחר ושל הנשיא המכהן, המצב הכלכלי הנוכחי, האם הנשיא המכהן מתמודד. ועדיין, לסקרים שהתפרסמו עד כה לבחירות לנשיאות אין כמעט משמעות, ולא תהיה להם כזו עד הקיץ, כששני המועמדים יוכתרו רשמית על ידי המפלגות שלהם.

בקיצור

  • למי שנמאס להם מעיתונות שהולכת שבי אחרי ספינים ואנקדוטות ועיתונאים שלא טובים עם נתונים, אני ממליץ על  אתרי עיתונות נתונים, כמו FiveThirtyEightVox ו-The Upshot.
  • כדי להבין למי יש סיכוי טוב לנצח בפריימריז צריך לשים לב לא רק לתוצאות בסקרים אלא גם לפרמטרים נוספים כמו הבכירים שתומכים בו והאם התמיכה בו חוצה מגזרים.
  • לסקרים לאומיים של הבחירות המקדימות יש הרבה פחות משמעות ממה שמייחסים להם, לסקרים שמתרחשים הרבה  לפני הפריימריז יש הרבה פחות משמעות ממה שמייחסים להם
  • בכלל, לחזות פריימריז זה קשה
  • אם מועמד יגיד לכם עכשיו: "תבחרו בי כי בסקר שהתפרסם היום אני מנצח את מועמדת המפלגה היריבה", תתעלמו ותמשיכו להתעלם עד חודש יולי בערך

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג נעשית ללא תשלום ומצריכה זמן ומאמץ. אם גם אתם\ן נהניתם\ן לקרוא, אשמח לקבל את תמיכתכם\ן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוליטיקה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פריימריז ועיתונות נתונים

  1. Tsipora Ashbel הגיב:

    נהדר, נהניתי לקרוא את הכתבה שלך!

    אהבתי

השארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s