שוויון בנטל (המס)

תקופת הבחירות היא לא זמן טוב לדיונים מעמיקים בענייני כלכלה. נראה שמירב תשומת הלב מופנית לזווית הפרסונלית, במיוחד בהקשר לאדם מסוים (במיוחד בסיקור התקשורתי, כפי שאפשר לראות מניתוח כמותי שנעשה בנושא), על חשבון העיסוק בתוכן. גם על התוכן קשה יותר מתמיד לנהל דיון ביקורתי. האם פעילה במחנה הציוני תהיה מסוגלת דווקא עכשיו למתוח ביקורת על הפערים בין המצע הכלכלי שכתב פרופ' טרכטנברג לבין העמדות של מחנה משמעותי במפלגת העבודה, או שתעדיף להצניע את המחלוקת עד לאחר הבחירות משיקולים אלקטורליים? האם לפעיל ליכוד בוער ממש ברגע זה לצאת נגד המנהיג שלו בשל אי פרסום מצע כלכלי (או מצע בכלל), ולהסתכן בכך שישתמשו בביקורת נגדו?

בתור מי שמעוניין גם בניהול דיון חף מפופוליזם וגם בהצלחת המפלגה בה אני תומך, אני מתקשה בכך. זאת, למרות שגם כעת וגם בטרם הבחירות היא הציגה תוכנית כלכלית מוצלחת ומעמיקה בהרבה ממה שמציעות המפלגות האחרות. תרמה לתחושה החוויה האישית שלי בדיוני פייסבוק בנושא, שכללה הידרדרות של הדיון לסיסמאות ולהטחת רפש הדדית במהירות גבוהה בהרבה מהרגיל. וזה לא שבימים רגילים קל כל כך.

אז במקום ללכת עם הדחף הראשוני שלי לנסות לסקור את המצע הכלכלי של כל מפלגה, או לשחק את הפרשן לגבי המהלכים הפוליטיים, אקח סוגיה כלכלית אקטואלית אחת – מע"מ אפס דיור או מוצרי מזון, שמוצג כאמצעי לצמצום פערים חברתיים – ואנצל אותה כדי להציג נושא שאני מתכוון לעסוק בו באופן מעמיק יותר בעתיד, וכדי להעביר מסר חשוב.

מי שמדבר על הגדלת על ההוצאה הציבורית (מה עושים עם ההוצאה הזו חשוב לא פחות מגודלה, אבל במצב הנוכחי אין מנוס מכך, ועל זה בפעם אחרת) ועל צמצום פערים חברתיים, לא יכול להתחמק מעיסוק במיסוי. ראשית, כי צריך לממן את ההוצאות הללו איכשהו, ושנית, משום שלאופן בו נטל המס (שיעור המס שמשלמים יחסית להכנסה) מתחלק על האוכלוסייה יש השפעה ישירה על גודל הפערים. מיסוי וחלוקה מחדש של ההכנסות יכולים לצמצם אי שוויון, או תיאורטית – להרחיבו. בעולם בו מתקיים אי שוויון בהכנסות לא ניתן לצפות ל"שוויון בנטל", אך ניתן לפחות לדאוג שמי שיש לו הכי מעט לא יישא בנטל (היחסי) הגדול ביותר. על מנת לשכנע אתכם שזהו המצב, מספר מושגים ונתונים.

בישראל קיימים מיסים ישירים, שמוטלים על אנשים וגופים, ומיסים עקיפים, המוטלים על מוצרים ושירותים. בהכללה גסה, המגמה בעשור האחרון היא של הורדת המיסים הישירים והעלאת העקיפים. מיסים ישירים, שעבור משקי הבית העיקרי בהם הוא מס ההכנסה, נוטים להיות פרוגרסיביים. בפשטות, מס פרוגרסיבי הוא מס ששיעורו (החלק היחסי של המס מן ההכנסה) גדל ככל שהכנסתו של המשלם גדלה.

המע"מ (ומיסים עקיפים אחרים) בנוי כך שחלקו מגולגל ישירות על הצרכן, לפי כמה שהוא צורך (בחלק האחר נושא היצרן, המעסיק או המשווק). משקי בית עניים יותר מוציאים חלק גדול יותר מהכנסתם על צריכה לעומת משקי בית עשירים, מה שהופך את המע"מ למס רגרסיבי, ששיעורו קטן ככל שהכנסת המשלם עולה.

דוגמה טובה וזמינה לנטל המס ש"מרגישים" משקי בית מן העשירונים השונים מופיעה בבחינה של נטל המס לפי עשירוני הכנסה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2011, ממנה הבאתי שתי טבלאות:

מס ישיר

טבלה 4: המיסוי הישיר כאחוז מההכנסה ברוטו לפי עשירונים, 2009 (מקור)

מס עקיף

טבלה 16: נטל המסים העקיפים מההכנסה נטו של משקי הבית לפי עשירונים, 2009 (מקור)

שימו לב לעלייה בנטל המס הישיר מול הירידה בנטל המס העקיף, ככל שעולים בעשירון (במספרים מוחלטים, כמובן, יותר הכנסות ממיסים מגיעות מן העשירונים העליונים מאשר מן התחתונים). השינויים שחלו בשנים שעברו מאז שינו מן הסתם את המספרים, אבל לא את עצם הפרוגרסיביות או הרגרסיביות.

נטל המס הכולל על כל עשירון הוא מן הסתם לא חיבור פשוט של שתי הטבלאות. הנתונים מטבלה 4 מתייחסים להכנסה ברוטו ואלה שמטבלה 16 להכנסה נטו, וגם אם נמיר הכל להכנסה ברוטו, לדוגמה חשוב לשים לב  שהנתונים על מיסים ישירים ועקיפים מגיעים ממקורות שונים. גם בלי לעשות חישוב מדויק, אפשר לנחש שככל הנראה נטל המס הכולל מתוך ההכנסה היה ב-2009 גבוה בהרבה בקצוות מאשר באמצע, (תרשים שלו לפי עשירונים היה נותן צורה שמזכירה את האות U).

אם הניחוש הזה נכון אז לאור הדיבורים על "מעמד הביניים", מעניין לראות כי באותה תקופה נטל המס הנמוך ביותר היה דווקא על העשירונים ש"באמצע". כמובן שמי שמדבר על מעמד הביניים לא תמיד חושב על מי שבאמת באמצע, אלא על "ריקי כהן" שכנראה נמצאת בעשירון קצת יותר גבוה. בין אם הניחוש נכון או לא, מתקבלת תמונה עגומה בה דווקא מי שמרוויח הכי פחות נאלץ לשלם הכי הרבה מתוך הכנסתו על מיסים.

מול תמונה עגומה זו, לא מפתיע כלל שמי שמעוניין בצמצום פערים חברתיים מדבר על הפחתת המע"מ, ושמפלגות משמאל ומימין העלו את הנושא. על פניו, נראה שהפחתת שיעורו לצד העלאת מיסים ישירים (או מימון בדרך אחרת שאין לה השפעה ישירה על פערי ההכנסות, כגון קיצוץ בתקציב הביטחון) הייתה מקטינה את אי השוויון. לרוע המזל, ההצעות שהועלו על סדר היום תוקפות את הנושא מהכיוון הלא נכון. רובן ככולן לא מציעות הפחתה גורפת, אלא הפחתות ופטורים נקודתיים על מוצרים ספציפיים, שסובלים משתי בעיות מרכזיות:

  1. האפקטיביות של ההפחתה משתנה ממוצר למוצר. הזכרתי קודם שנטל המס מתחלק בין הצרכן ליצרן. אם הזמינות של המוצר מוגבלת או שהשוק ריכוזי, הנטל צפוי לרדת בעיקר מכתפי היצרן. כמו כן, אם מפחיתים מע"מ על מוצר שמשקי בית עשירים צורכים יותר ממשקי בית עניים, הם ייהנו יותר מן הפטור. כך, במקום לעשות שינוי פרוגרסיבי בנטל המס, ייתכן שביצענו שינוי רגרסיבי. מע"מ אפס על דירות מכוון ל"מוצר" בזמינות מוגבלת שקונים רק מי שיש להם כמות מסוימת של הון. לכן צדק מי שביקר את הפטור וצדק מי שאמר שהוא "אינו מיועד לכלכלנים". פטור נקודתי לא בהכרח יעזור למי שהתכוונו לעזור לו.
  2. חלון להתחמקות ממיסים. אחת הסיבות שהממשלות בישראל מיסים עקיפים במידה כזו היא שזה יותר "קל". קל יותר לגבות אותם, ולכאורה הם משפיעים פחות על התמריצים לעבוד או להשקיע (בהשוואה למיסים ישירים). עבור ממשלה שעוסקת בסתימת חורים וכיבוי שריפות, הפיתוי להעלות מע"מ כדי לסגור גרעון לא צפוי בתקציב הוא פשוט גדול מדי. גם ממשלה שמנהלת מדיניות אחראית וצודקת יותר תמשיך להטיל אותם, אולי בשיעור קטן יותר, כדי לממן את פעילותה (משום שיש גם גבול לאפקטיביות של מיסים ישירים). כל היתרונות שהזכרתי נשענים בין היתר על כך שמדובר בשיעור אחיד. פטורים יקלו על תכנוני מס והעלמתו, וישמשו אליבי ליצרנים או משווקים בשווקים חזקים או ריכוזיים לבקש פטורים לעצמם בכסות חברתית. תופעות אלה עלולות לצמצם את ההכנסות ממיסים מעבר להפחתה עצמה. המשמעות של צמצום ההכנסות ממיסים הוא צמצום של השירותים הציבוריים, צמצום שמן הסתם פוגע במי שנזקק להם יותר. לפטור נקודתי מחיר גבוה יותר.

שתי הבעיות האלה אינן מתעוררות במקרה של הפחתה גורפת, ולכן ככל הנראה עדיף להוריד את השיעור הכללי של המע"מ במקום לפטור רק מוצרים ספציפיים. עם זאת, בעתיד הייתי מעוניין להציג תמונה ברורה יותר תוך שימוש בנתונים.

המסר שהייתי רוצה שתיקחו מכאן הוא שכדי לגבש מדיניות כלכלית מוצלחת צריך להגדיר בצורה ברורה מה רוצים להשיג, להבין כמה מוכנים לשלם על זה, ולבדוק את העובדות והמספרים. בהקשר של מע"מ, אם יש חשיבות להורדת מחיר מוצר מסוים יחסית לאחרים (כמו לדוגמה פירות, ירקות או תרופות), זה מה שרוצים להשיג, ומוכנים לשלם את העלויות, אולי אפשר לדבר על הבדלים נקודתיים. אלה יכולים להיות גם הבדלים לכיוון השני, בדומה למיסים על סיגריות ומזהמים. מטרות נאצלות יש מספיק. מה שחסר לדעתי זו הנכונות ליזום וליישם תוכניות אפקטיביות ולא פופוליסטיות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כלכלה, פוליטיקה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על שוויון בנטל (המס)

  1. תמיר אלוש הגיב:

    פוסט מאוד מעניין ומעשיר. אני אישית לא חשבתי על ההבדל בין המיסים הישירים והעקיפים ככזה שמטיל את הנטל על עשירונים כאלו ואחרים ולכן השכלתי.
    השאלה שלי היא כזו, נכון שמשיקולים כלכליים נטו היה עדיף להוריד את המע"מ ולהעלות את המיסים הישירים. אבל האם לא נכון גם כן להשתמש במהלך של מע"מ אפס על מוצר מסויים (דירות לדוגמא) כדי לייצר השפעה ממוקדת על אותו השוק בלבד. לדוגמאת הדירות אפשר בוודאות להגיד שקיימת בעיה בשוק ושצריך לטפל בה ומע"מ אפס יכול היה להיות כלי שימושי כדי להוריד את מחירי הדירות ולהרגיע את השוק הזה.

    הטענה הסופית שלך נכונה לדעתי (צריך להתנהג באחריות כלכלית ולחשוב טוב לפני שעושים משהו פזיז) אבל מעניינת אותי דעתך על שימוש במע"מ אפס ככלי לכיבוי שריפות אשר הקונצנזיוס הוא שצריך לכבות אותן.

    נ.ב.
    אין לי שום השכלה כלכלית אני סתם מעלה שאלות ויכול מאוד להיות שאני טועה.

    אהבתי

    • עמית הגיב:

      היי תמיר, תודה על הפירגון.

      השפעה ממוקדת על שוק מסויים יכולה לכאורה להיות סיבה טובה. ספציפית בשוק הנדל"ן הורדת המע"מ זה לא מה שפותר את הבעיה. יש ביקוש גדול לדירות שעולה על היצע הדירות. הקבלנים והמשווקים יודעים שאנשים יסתערו על הדירות גם הם לא יורידו בהרבה את המחיר, גם אם המס יירד המחיר לא יירד, והרווח מזה יגולם ברווחי הקבלנים ולא במחירי הדירות.

      הפחתת מע"מ על מוצר ספציפי היא כלי לא טוב לכיבוי שריפות. הסיבה היא שני החסרונות שמניתי ברשומה. אם נמשיך בדימוי של כיבוי שריפות, זה יהיה לכבות שריפה קטנה עם סופר טנקר שגומר לך המון מים (יש לך מים בכמות מוגבלת) וזה מעודד אנשים עם שריפות אפילו יותר קטנות להפעיל עליך לחץ שתכבה גם את השריפות שלהן עם סופר טנקר במקום עם דלי. בוא נגיד לרגע שאנחנו באמת רוצים לכבות שריפה נקודתית, לפחות הפטור ממע"מ יהיה לתקופה מוגבלת של שנים ספורות. פטור שניתן ממילא קשה לקחת בחזרה, וזה היה עוזר להגביל אותו.

      אהבתי

  2. yoni6 הגיב:

    ראשית ברצוני להודות לך על התוכן המעניין.

    הופתעתי לגלות על המס הכולל המוטל על העשירון התחתון, אם כי בדיעבד זה קצת יותר הגיוני אחרי שרואים שהמס הישיר על העשירון הראשון והרביעי כמעט זהה, ולכן הגיוני שארנונה למשל תהווה מס מכריעה וגורר פערים.

    עם זאת, ברצוני לגעור בך על חוסר ההגינות בשליפת הטבלאות המראות לכאורה מס אחוזי כולל הולך ויורד עם עליית העשירונים. בפועל, במסמך שלזכותך ייאמר שקישרת אליו, כתוב במפורש שאין התחשבות במיסים שמוטלים בעיקר על העשירים כגון מס רווחי הון, מס קנייה על רכב ומכס. כל אלו גורמים לי לנחש שהמצב לא רע כמו שאתה מתאר אותו, אלא הנטל היחסי דומה לאורך רוב העשירונים פרט לראשון וקצת לשני.
    עם זאת, כנראה שהיינו רוצים שהמס המוטל על העשירונים הגבוהים יהיה גבוהה יותר באופן יחסי, מה שממש לא בטוח שקורה. פשוט אין את הנתונים.

    לגבי הטענות על מעמ לא עקבי, אני מאוד מזדהה איתן בהקשר של לוביזם וסיבוך יתר של החוק. עם זאת, הוזלה של מוצרים מסויימים היא חובתה של המדינה, ואכן פירות וירקות זאת דוגמה מעולה בעיניי. עם זאת, אף אחד לא אמר שהמעמ צריך להיות המכשיר להוזיל בעזרתו

    תודה לך על העלאת המודעות והבאת החומר המעניין. מצפה לפוסט הבא 😉

    אהבתי

    • עמית הגיב:

      היי יוני, תודה על התיקון. אני מקבל את הביקורת.

      אם מחשיבים מיסים אלה אז קודם כל במספרים מוחלטים נראה שאפילו יותר הכנסות ממיסים מגיעות מן העשירונים העליונים מאשר מן התחתונים.

      לגבי הנטל יחסית להכנסה, זה טיפה יותר מורכב:

      ראשית, אי השוויון בהכנסות מרווחי הון או נדל"ן גדול יותר מאשר אי השוויון בהכנסות מעבודה. אני מודה שאני לא מכיר את הנתונים המדויקים עבור ישראל כיום, אבל בצורה מאוד גסה ההכנסות הללו אפסיות עבור החצי התחתון של האוכלוסיה, ויש הבדלים גדולים בהן הן בין העשירון העליון לשאר והן בתוך העשירון העליון עצמו, לעומת המאיון העליון או האלפיון העליון.
      שנית, אפשר לומר שיש מתאם חיובי בין הכנסות כאלה לבין היכולת לבצע תכנוני מס, במיוחד ברמות הגבוהות.

      בגלל שני הפקטורים האלה הנטל היחסי כנראה פחות מוטה מטה ממה שזה נראה. אנחנו נראה עליה יותר חדה בנטל הכולל בעשירונים העליונים, וייתכן שהיא תתמתן בקצה אם היינו עושים "zoom in" על העשירון העליון.

      אהבתי

  3. תמריץ הגיב:

    לטעמי היתרון הגדול בהפחתת מע"מ הוא בגמישות. זה דבר שאפשר לעשות חודש אחד ואחרי כמה חודשים לשנותו ולא יקרה כלום. בעוד שלהתחיל לעשות בלגן עם מס החברות ועם מס ההכנסה זה בעייתי ופוגע קשה בצורך בוודאות בכלכלה. רעיון טוב לדעתי הוא להתמודד עם מיתון ודיפלציה בהפחתות מע"מ במקום בהפחתות ריבית, שהופכות לחסרות תועלת באזור ריבית האפס.

    אהבתי

השארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s