מחשבות חצי אפויות על גיוס חרדים

שילוב החרדים בחברה הישראלית באופן שיאפשר הפרייה ושגשוג הדדיים שלהם ושל שאר האוכלוסייה הינו אחד הנושאים המדוברים ביותר בשנים האחרונות ואחד האתגרים המרכזיים העומדים לפתחנו. בשעה שלדעתי יש להתרכז בלאפשר למי שרוצה או יכול לרכוש לעצמו השכלה ולהשתלב בשוק העבודה, רבים אחרים רואים בגיוס חרדים את הסוגייה המרכזית. כמו כן, למרות שבמקומות רבים נדרש שיתוף פעולה של כל הצדדים תוך כדי מתן תמריצים מתאימים, "החוק לשוויון בנטל" שעבר בתחילת השנה והלך הרוח שליווה אותו מריחים מכפייה ולעומתיות, מה שעלול להוביל לתוצאות הפוכות.

בעשור האחרון גדל שיעור המתגייסים החרדים לצבא, והם זוכים במסגרות המותאמות להם ותורמים תרומה חשובה. בד בבד, החיכוכים בין אורח החיים שלהם לתנאי השירות בצה"ל הולכים ומתגברים. חיכוכים אלה מאפיינים במידה הולכת וגוברת גם את הציבור התורני (חרדי-לאומי). ומובילים להחמרות גדולות בנושאי כשרות ושילוב נשים. כדי לקלוט חרדים במספרים גדולים, המסגרות המסוגלות להכיל אותם יצטרכו להתרחב עד כדי שינוי בנורמות לפיהן הצבא פועל והרעת תנאי השירות של נשים, ערבים ולא מעט גברים חילונים.

 

לכן אני מציע כי המסגרות החרדיות יוגבלו בגודלן. בנקודה מסוימת הנזק שייגרם למוטיבציה שלהם וללכידותו ודמותו של הצבא יעלה על התועלת הנובעת מהרחבת מאגר כוח האדם העומד לרשות הצבא וממתן תחושה של "שוויון בנטל". חשוב בהרבה לנתק את הקשר בין למידה בישיבות לבין דחיית שירות, ולאפשר למי שרוצה בכך להיכנס לשוק העבודה.

 

כיום, בשל מה שנחשב כאי התאמה בין אורח חייהן לבין תנאי השירות בצבא, יכולות נשים דתיות לקבל פטור מטעמי דת וללכת לעשות שירות לאומי. חוסר ההתאמה בין אורח החיים של רוב המתגייסים החרדים לבין מה שמצופה מחייל סדיר הינו גדול בהרבה. אם כן, במקום לכפות סביבה הולכת ומחמירה על שאר החיילים והחיילות, מדוע לא לאפשר לגברים חרדים פטור מטעמי דת?

 

נשים דתיות מצהירות כי הן מקיימות אורח חיים דתי. בפני גבר חרדי שיחתום על הצהרה דומה יעמדו שתי אפשרויות: שירות צבאי מלא באחת מן המסגרות הייחודיות או לחלופין שירות לאומי או שירות בקהילה.  על מנת לצמצם מקרי הונאה, יהיה צורך לוודא שהוא אכן מנהל אורח חיים כזה (כפי צריך להיעשות גם במקרה של נשים דתיות). לפיקוח כזה יהיו עלויות, אבל סביר כי עלותה של הגדלת המסגרות החרדיות גבוהה יותר. כמובן שתהיה שמורה לו גם האפשרות להתגייס גיוס רגיל.

 

בתמורה לפטור מטעמי דת, יצטרך הציבור החרדי לוותר על חברת הלומדים במתכונתה הנוכחית. מי שיצהיר על אורח חיים חרדי לא יחוייב ללמוד בישיבה. עם זאת, המימון הממשלתי הישיר והעקיף לכך יוגבל לקבוצה מצומצמת של "מתמידים", שיתקבלו על סמך הישגים. מי שעדיין יהיה מעוניין ללמוד יצטרך לממן את עצמו או להיעזר בתרומות או מלגות. בויתור על חברת הלומדים כרוכות גם הנהגת לימודי ליבה מקיפים בבתי ספר חרדיים והנגשת השכלה גבוהה והכשרה מקצועית לציבור זה. ייתכן שחלק מהלחץ להנהגת לימודי ליבה יגיע דווקא ממשפחות חרדיות שיחפשו אלטרנטיבה לילדיהן בידיעה כי הם לא צפויים להשתלב בעולם הישיבות בהמשך חייהם.

 

זהו אמנם ויתור עצום, אך המבנה הנוכחי ממילא אינו בר קיימא, וכולם, אפילו החרדים ומנהיגיהם, כבר מודעים לכך. ההסדר שאני מציע מאפשר מצד אחד להקטין את הכפייה, משני הצדדים, למינימום, ומצד שני נותן לחרדים הזדמנות הוגנת להשתלב בחברה. פתרונות אחרים העומדים כעת על הפרק כרוכים בעלויות גבוהות בהרבה ובכפייה שתיצור דם רע בין חרדים לחילונים ודתיים ותחבל ביעד הסופי של השתלבות ושגשוג.

 

הרשומה מוקדשת לאורי זכי, הפוליטיקאי הראשון בו נתקלתי שתומך במתן פטור מטעמי דת לגברים חרדים, ונתן לי את ההשראה להעלות על הכתב את המחשבות שהיו לי בנושא עוד מאז שעבר "חוק השוויון בנטל".
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוליטיקה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

השארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s